אבו נ' כלל -חברה לביטוח בע"מ

החלטה

1.מדובר בתובענה שהוגשה בתחילת חודש אפריל 2008 ! .

בישיבה שהתקיימה ב-4.10.2011, בית המשפט העלה הצעה מסוימת לסיום התיק בפשרה, ולצדדים נקצבו מועדים שבתוכם היו אמורים להודיע עמדתם ביחס להצעת הפשרה. הנתבעת הייתה אמורה להודיע עמדתה עד ליום 3.11.2011.

2.ב-2.10.11, לקראת הדיון שהתקיים כאמור ביום 4.10.2011, הגישה הנתבעת בקשה "למתן צווים להשלמת ההליכים המקדמיים ולדחיית מועד הדיון". הבקשה נדחתה.

הדחייה אמנם לא נומקה, אבל ברור שביסוד הדחיה עמדה המחשבה, שמאז הגשת התביעה עמד לרשות הנתבעת זמן די והותר לצורך מיצוי ההליכים המקדמיים. "התנעה " מחדש של ההליכים המקדמיים בשלהי שנת 2011, גובלת בשימוש לרעה בהליכי בית המשפט. אין זה מיותר להזכיר, כי בית המשפט החליט עוד ב-28.41.2010 – שעל הצדדים להשלים תוך 45 ימים את ההליכים המקדמיים.

הצדדים לא צייתו להחלטה זו והמבקשת לא עתרה במועד לקבלת צו מתאים.

3.לא נעלם מעיני, שאכן הנתבעת פנתה אל התובע מספר פעמים וביקשה ממנו לגלות מסמכיו להשיב על שאלון, ולמסור פרטים נוספים. עותקים מפניותיה של הנתבעת צורפו לבקשה הנזכרת לעיל.

כידוע, תקנה 120 (ב) לתקנות סד"א תשמ"ד – 1984, קובעת, כי בית המשפט רשאי לסרב לבקשה למתן צו, אם לא הוגשה בתוך המועד שנקבע בתקנות.

ראו גם: א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מה' עשירית, עמ' 201, והאסמכתאות שם.

ראו גם: רע"א 2362/90 הלבור נ' מיליקובסקי פדי' מד' (4), 285 וכן: תא' (ת"א) קבוצת כרמלטון נ' בנק דיסקונט.

4.רק בימים האחרונים התקבלה "הודעה ובקשה מטעם הנתבעת". בהודעה זו נאמר, כי אין בידה של הנתבעת לקבל את הצעת הפשרה.

עוד נאמר בהודעה, כי גילוי המסמכים, העברתם ומתן תשובות לשאלון, יאפשרו דיון הוגן, יחסכו בהוצאות, בזמנו של בית המשפט ובזמנם של הצדדים.

5.ניתנת האמת להאמר, שהודעה זו מוזרה בעיני. והרי בקשה זהה הוגשה כאמור, אך לפני כחודש ונדחתה. הרושם המתקבל הוא, שהנתבעת מנסה "לכופף" את בית המשפט ולגרום לו לאפשר בכל זאת פתיחה של הליכים מקדמיים.

6.בנסיבות אלה, כשהנתבעת חפצה ככל הנראה, לשמוע ראיות, איני רואה מנוס מכך. אני קובע התיק לשמיעת ראיות ליום 1.1.2012 בשעה 14:00.

7.איני קובע הוראות בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית. והראיות תשמענה כולן במועד שנקבע.

ניתנה היום, י"ט חשון תשע"ב, 16 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.